Ear Catcher

השם של הצמד הזה עלה הרבה השנה, בעיקר בצמוד לקמפיינים בולטים כמו ערק נוח, ביימי ומכללת תל-חי. ירין אהרונוף, במאי שהגיע מעולם ההפקה והאפטר, ואמרי בן עזרא, שהיה קופי שכיר עד לפני שמונה חודשים, מגדירים את עצמם כשני עצמאים שאוהבים לעבוד ביחד. לרגל יום העצמאות, הם הגיעו לשיחה על המשמעות של יציאה לדרך עצמאית ועל הדינמיקה בחיבור הלא סטנדרטי בין במאי לכותב שפועלים כ"בית קריאייטיב" נייד. שאלתי אותם מה גורם לאיש קריאייטיב לעזוב מסלול בטוח במשרדים הגדולים לטובת הלא נודע, ואיך ירין הצליח להפעיל מניפולציות כדי לשלוף את עמרי לעצמאות. ביררנו האם המוטיבציה היא היכולת ליצור בלי פילטרים של אנשים במשרד שמורידים רעיונות, או שיש כאן גם שיקול כלכלי קר. דיברנו על המתח המובנה בלהיות לבד מול הלקוח בוואטסאפ: בלי גב של משרד שיגן עליך, אבל עם הניצוץ בעיניים שקונה את המפרסמים, ואיך בונים מספיק ביטחון כדי למכור רעיון נועז כשאין רשת ביטחון. נגענו בסיפורים שמאחורי הקלעים, כמו הפרסומת לאמפם שצולמה כמעט ללא תקציב רק בשביל ההזדמנות הקריאייטיבית להביא לקוחות חדשים, איך יצרו עם ציון ברוך סרט ביום אחד וגם על הכניסה לשפה הקריאייטיבית האהובה של תל-ח